איך קובעים זמני שהות בין ההורים

מהם זמני שהות בין ההורים?

זמני שהות הם הסדר משפטי המגדיר את הזמן שכל הורה מבלה עם ילדיו. הסדר זה קובע את לוח הזמנים השבועי, החגים, החופשות הבית ספריות ודני חופשה של הילדים. זמני שהות אינם זהים לאחריות הורית, אך הם קשורים זה לזה בעומק. אחריות הורית היא הסמכות להחליט בעניינים משמעותיים בחיי הילד, בעוד זמני שהות עוסקים בפרטים היום יומיים של מגורים וביקורים.

בחוק יחסי ממון וחוקים קשורים בדיני משפחה, בית המשפט לענייני משפחה מתחייב לשקול את טוב הילד כעקרון עליון כאשר הוא קובע זמני שהות. זה אומר שהבחירה תמיד תהיה מה שטוב ביותר לילד, ולא מה שטוב לאחד ההורים או לשניהם.

קביעת זמני שהות יכולה להתבצע בשלוש דרכים: בהסכמה בין ההורים (הסכם זמני שהות), בדיווח לבית הדין הרבני או בהכרעה של בית המשפט לענייני משפחה. כל דרך יש לה תהליך שונה, עלויות שונות ותוצאות שונות.

שלבי קביעת זמני שהות בהסכמה

כאשר שני ההורים מסכימים על זמני שהות, התהליך הוא הקצר והחסכוני ביותר. ההסכמה יכולה להיות בעלית או כתובה, אך כתיבה היא תמיד עדיפה מכיוון שהיא מונעת אי הבנות בעתיד.

• דיון בין ההורים: שני ההורים יושבים יחד ודנים בצרכי הילד, בלוח הזמנים של כל הורה, בעבודה ובחינוך. זה עשוי להיות קשה מבחינה רגשית, במיוחד אם יש מתח בין ההורים.
• עריכת הסכם כתוב: לאחר הסכמה, כדאי מאוד לתעד את ההסכמה בכתב. הסכם זמני שהות צריך לכלול את לוח הזמנים השבועי, חלוקת החגים, החופשות, דרכי התקשורת בין ההורים וההילד, ועוד.
• אישור בבית הדין הרבני: בתחום של דיני משפחה בישראל, הסכם זמני שהות שנחתם בהסכמה יכול להיות מוגש לבית הדין הרבני לאישור. אישור זה נותן לו כוח משפטי מלא.
• ביצוע ההסכם: לאחר אישור, שני ההורים חייבים לדבוק בתנאי ההסכם. אם אחד ההורים מפר את ההסכם, ניתן לפנות לבית המשפט לעזרה.

קביעת זמני שהות בבית המשפט לענייני משפחה

כאשר ההורים לא מסכימים על זמני שהות, המקרה מגיע לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יפעל כדי להגיע להסדר שטוב ביותר לילד, תוך שמיעה של שני הצדדים.

בתהליך משפטי, בית המשפט יבחן מספר גורמים: היחס ההיסטורי של כל הורה עם הילד, יכולת כל הורה להטפל בילד, הרצון של הילד (אם הוא בגיל מתאים), מצב הבריאות הפיזית והנפשית של הילדים וההורים, יציבות המגורים של כל הורה, וקרבה גיאוגרפית בין בתי ההורים.

בתהליך זה, בית המשפט עשוי להנות משירותים של גורמים שלישיים כמו קצין שירות חברתי, פסיכולוג או מומחה אחר. תפקידם להעריך את המצב ולהציע המלצות לבית המשפט. התהליך יכול להימשך חודשים, ולעיתים שנה או יותר, בהתאם למורכבות המקרה.

טעויות נפוצות בקביעת זמני שהות

הורים רבים עושים טעויות בעת קביעת זמני שהות, שיכולות להוביל לסכסוכים עתידיים ולפגיעה בילדים. הנה כמה טעויות נפוצות:

• אי כתיבת הסכם: הסכמה בעלית אינה מספיקה. כאשר הסכם אינו כתוב, קשה להוכיח מה היה ההסכמה המקורית, וקל לאחד ההורים להשתנות דעתו.
• הסכם שלא מתאים לצרכי הילד: זמני שהות צריכים להיות מותאמים לגיל הילד, לצרכיו החינוכיים והרגשיים, ולא רק לנוחות ההורים.
• ריחוק גיאוגרפי גדול: כאשר ההורים גרים במרחק גדול זה מזה, זמני שהות שלא לוקחים בחשבון את הנסיעה יכולים ליצור עומס על הילד.
• חוסר גמישות: חיים משתנים. הסכם זמני שהות צריך להכיל סעיפים הקשורים לשינויים עתידיים, כמו שינויים בעבודה או בנסיבות משפחתיות.
• הורה שלא מכבד את ההסכם: אם הורה אחד מתחיל לא לכבד את ההסכם, חשוב להתמודד עם זה מיד, בעדינות אם אפשר, או דרך בית המשפט אם הדבר חוזר על עצמו.